צבי ויליגר (צביקה ויליגר) נמנה על השורה הראשונה של אנשי העסקים בתחום המזון בארץ, וזאת מאז שנות השמונים של המאה העשרים, עת הפך למנכ"ל משותף (יחד עם אחיו יוסי) של "ויליגר", וביתר שאת כשהשניים ייסדו את "וילי פוד". ב-2014 ביצעו צביקה ויוסי ויליגר קפיצת מדרגה של ממש, כשמכרו את אותה "וילי פוד" ל"אמבלייז", חברה הנסחרת בבורסה הבריטית ואשר נרכשה במהלך 2013 על ידי איש העסקים היהודי יליד אוקראינה אלכסנדר גרנובסקי.

גרנובסקי והאחים ויליגר: התחלת הרומן

במהלך 2013 אירעה במשק הישראלי רעידת אדמה של ממש, כשנוחי דנקנר, בעליו של הקונצרן רב הזרועות IDB, איבד אותו שלאחר שהנושים שלו איבדו בו אמון.

במהלך התקופה בה נלחם דנקנר על שליטתו בקונצרן – שכלל בין השאר את שופרסל, כלל ביטוח וסלקום – הוא גיבש סביבו קבוצת משקיעים על מנת שזו תזרים את הכספים להם הוא היה זקוק כדי לשמר את בעלותו על IDB. בראש קבוצה זו עמד אלכסנדר גרנובסקי, שרכש את השליטה ב"אמבלייז" – חברה שהחלה את דרכה כהבטחת הייטק (עוד בשנות התשעים של המאה ה-20) ועברה גלגולים שונים ובפרט הצטברו (ב-2013) בקופתה מזומנים רבים.

בין אלה שחברו לגרנובסקי ודנקנר למהלך, שכזכור לא צלח, היו צבי ויליגר (צביקה ויליגר) ויוסי, שהכירו היטב את דנקנר שכן ל"וילי פוד" ול"שופרסל" היו קשרי מסחר ענפים. תוך כדי הפעילות המשותפת גרנובסקי זיהה אצל האחים ויליגר תכונות רבות שמצאו חן בעיניו, ובפרט מצאה חן בעיניו "וילי פוד". בנוסף הוא זיהה בחברה שייסדו יוסי וצבי ויליגר (צביקה ויליגר) פוטנציאל עצום להצליח גם בחוץ לישראל, בשווקים הרבים ברחבי העולם שבהם ישנו ביקוש למזון כשר – ועל כן הניח על השולחן הצעה שהביטוי "אי אפשר לסרב לה" כמו נוצר בשבילה.

המכירה

המכירה עצמה של "וילי פוד" ל"אמבלייז" יצאה לפועל במרץ 2014 בעסקה שבה קיבל גרנובסקי לידיו, או ליתר דיוק לידי אמבלייז, 58% מהמניות של "וילי פוד" ובתמורה העביר לאחים ויליגר 268 מיליון ש"ח. בנוסף התלוותה לעסקה גם הצעת רכישה מהציבור, ובסך הכל שילמה אמבלייז 285 מיליון שקל עבור 62% ממניות "וילי פוד".

כדאי לציין כי הסכום הנ"ל משקף שווי של למעלה מ-450 מיליון ש"ח, וזאת למרות שעל פי ערך המניות של "וילי פוד" בבורסה במועד המכירה, החברה הייתה שווה רק קצת יותר מ-350 מיליון ש"ח. הפרמיה בגובה כמעט 30% הוסברה בפוטנציאל הרב של יבואנית המזון המובילה, באמונה של אלכסנדר גרנובסקי כי היא תצליח מאוד גם מעבר לים ובאמון הרב שרחש לאחים ויליגר – שעל פי תנאי העסקה נשארו בתפקידים בכירים במיוחד ב"וילי פוד", באותם תנאי שכר מהם נהנו עד ליום המכירה, ולתקופה של 3 שנים לפחות. צביקה ויוסי ויליגר התחייבו בתמורה לא להתחרות ב"וילי פוד" בשום צורה שהיא במשך 6 שנים.

הפוטנציאל של וילי פוד

ב-1992 עזבו יוסי וצבי ויליגר (צביקה ויליגר) את החברה המשפחתית שהקים אביהם לאחר קום המדינה, ושאותה ניהלו בהצלחה במשך כעשור, וזאת בשל חילוקי שעות בלתי פוסקים עם שותפים אותם נאלצו להכניס לחברה בשל מצבו הקשה של שוק המזון באותם ימים.

שנתיים מאוחר יותר חזרו האחים ויליגר לשוק זה, והקימו חברה בשם "וילי פוד" שתייבא ארצה מוצרי מזון שונים תוך הקפדה על איכות גבוהה ומחיר נמוך.

משנה לשנה הציגה "וילי פוד" דוחות כספיים מרשימים יותר ויותר, ובמקביל הרחיבה כל העת את היקף המוצרים שהיא מייבאת. ב-2014 כבר עמד מספרם על למעלה מ-600, סך המכירות של החברה (ב-9 החודשים הראשונים של השנה) עבר את הרבע מיליארד ש"ח והרווח הנקי היה מרשים אף הוא: למעלה מ-20 מיליון ש"ח (כאמור ב-9 חודשים).