אני צעיר, לא מהדור שגדל על זוהר ארגוב, חיים משה, עופר לוי ובטח לא על דקלון, צלילי הכרם וחבריהם. אך משהו בי ובסובבים אותי תמיד נמשך לזרם המזרחי, לא הזרם הדכאוני נהפוך הוא – החאפלות, הסלסולים והנוסטלגיה האמיתית. רבים מחובבי הזמר המזרחי מתגעגעים "לשירים של פעם", לשירים שלהם הייתה באמת משמעות עבור כל אחד מהמאזינים. שירים כמו חולפות שנים, אני שר, קסם המזרח, תן לזמן ללכת, עפרה וכו'.
הגעגועים לא איחרו לתת אותותיהם והינה, אחד מחובבי הזמר המזרחי – "רביבו" (כינויו של רביב רם בן מנחם – מקים האתר "רביבו.נט") שהקים בשנים האחרונות את הפרוייקט של רביבו ביחד עם אחיו ניר בן מנחם וחברו אלירן צור שהצליחו להקפיץ, לשגע ולהטריף את חובבי הזמר המזרחי הישן והנוסטלגי, אותו זרם שהגיע בעיקר בזכות "התימנים" כגון זוהר ארגוב ואייל גולן. הזמר המזרחי בנקודת מפנה!
מה הקהל רוצה?
קהל חובבי הזמר המזרחי מתחלק ל-2 זרמים. הזרם הראשון הולך אחרי הזמר המזרחי החדש ואחרי הזמרים ליאור נרקיס, משה וקובי פרץ, מושיק עפיה, דודו אהרון וכו'. הזרם השני מעדיף את המוזיקה המזרחית "של פעם" כגון אייל גולן ושיריו הישנים, זוהר ארגוב, דקלון, עופר לוי, עופר בדיחי, אוריאל שלומי וכו'. זמר זה תופס תאוצה רבה בשנים האחרונות, יותר ויותר חובבי הזמר המזרחי מעדיפים את השירים עליהם גדלו לעומת השירי "חסרי התוכן" שמנפיקים הזמרים בימינו (הכל בעני המתבונן כמובן). אז…..מה באמת עושה את ההבדל?
היום, מה שמושך את הזמרים זו ההפקה, שבעצם היא שמושכת את הקהל, השירים הקיצביים שנתפסים בראש אך הריקנות, חוסר המשמעות של המילים, הופכות את הזמר המזרחי העכשווי לתופעה דיי מעצבנת, בייחוד לכל "הזקנים" אשר גדלו על שירים עמוקים, מלאי תוכן, שירים איתם יכול אדם להזדהות בצורה פשוטה, מה שאי אפשר להגיד על הפקות הענק, קיסריה, בריכת הסולטן, נוקיה ושאר המקומות שבהם הכל מסחרי.
החליטו בעצמכם, מה עדיף? סט המחרוזות של "הפרוייקט של רביבו" או הופעה של ליאור נרקיס בהיכן נוקיה?
שובו של הזמר המזרחי!