עבודת הגישור טומנת בחובה, לעיתים התמודדות עם מקרים לא פשוטים – הן מבחינת המורכבות של המקרה עצמו והן מבחינת הדינמיקה בין הצדדים המעורבים בתהליך. כאשר, המגשר תמיד חייב לזכור שלא משנה כמה מסועף המקרה שלפניו, עליו להיות מקצועי, אובייקטיבי וקשוב. עבודת המגשר יכולה להיות מאוד מספקת במקרים שהתהליך מצליח ושני הצדדים מגיעים להסכמה ויוצאים מהתהליך כשהם שבעי רצון – אך לפעמים גם כשהתהליך מסתיים על הצד הטוב ביותר, נותרת איזו תחושה של החמצה. כל אחד והפרספקטיבה שלו

לפני מספר חודשים הגיעו אלינו זוג בסוף שנות השלושים מהצפון. הגבר משך לכיוון של גירושין, האישה נראתה מהוססת ומבולבלת ובעיקר מודאגת מעתיד שלה ושל ארבעת ילדיה. לאורך כל הפגישות, היה ניכר ששניהם אוהבים מאוד את הילדים ודואגים להם ובעיקר לבן הצעיר בן ה-9 שמתמודד עם קשיים רבים. היה נראה, שדווקא הדאגה הרבה והמשותפת לילדים, אשר יכלה להוות כאלמנט מקרב בין בני זוג, הייתה זו שהרחיקה ביניהם. הגבר סיפר שהמשבר ביניהם התחיל כשהוא הבין שהאישה שלצדו מתפקדת רק בתור אימא של הילדים שלו והוא כבר מזמן לא מרגיש שהיא בת הזוג שלו – אומנם לדבריו, מדובר באימא נפלאה ומסורה. אבל חוץ מהילדים, שום דבר אחר כבר לא מעניין ומעסיק אותה. הוא מבחינתו הרגיש מוזנח ונשכח כשכל מה שמצופה ממנו זה למלא תפקיד פונקציונאלי של מפרנס הבית. לכל אורך הפגישה, האישה נראתה מכונסת בעצמה ומהורהרת, הורגש שהיא מקבלת את מה שבן הזוג שלה אומר והיא כל הזמן חיפשה את המילים להסביר את עצמה.היא לא הצליחה להבין, איך בן הזוג שלה לא מסוגל לקבל את זה, שהילדים הם ראשונים וחשוב לעשות הכול בכדי להעניק להם כל מה שהם צריכים. מבחינתה, עד שהילדים ובעיקר הבן הצעיר לא יתגברו על הקשיים וימצאו את המקום שלהם, אין לה את האפשרות או את המקום לפנות את הזמן לרומנטיקה או להעניק יחס מיוחד לבן הזוג.

באופן עקרוני, היה מורגש שהאהבה והכבוד בין בני הזוג לא נעלמו לחלוטין – הבעיות היו נראות כניתנות לפתרון עם כל אחד היה מוצא את המוכנות לעשות צעד אחד לקראת השנייה והשגת שלום בית הייתה יכולה להוות כ- happy end המושלם לסיפור הזה. אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד.

השגת פשרות (אין פשרות) במהלך הפגישות הלך והתבהר שהגבר מאוד מבוצר בעמדתו ולמרות שהוא אוהב את המשפחה שלו ואמפתי לצרכי הילדים, הוא לא מסוגל יותר להתמודד עם שגרה שכזאת. עוד התברר, שהזוג ניסה לפנות בעבר לייעוץ זוגי, אך גם בתהליך הזה הם לא הצליחו למצוא את החוט שמקשר בין שניהם ולאחר שהייעוץ הסתיים, המרחק ביניהם רק הלך וגדל.

בסופו של דבר, הם הגיעו להליך גישור גירושין במטרה לנסות ולהגיע להסכם גירושין אשר יוסכם על שניהם, מבלי להיגרר לבית המשפט ולעבור תהליך ששניהם לא מוכנים אליו. היו ביניהם שורה של אי הסכמות בנושאים השונים שעל הפרק אך הפתיחות והאווירה בפגישות, גרמה להם לאט לאט להבין יותר אחד את הצרכים של השנייה .

העובדה, שבמהלך הפגישות בני הזוג שמו את כל הדברים על השולחן ולא שמרו לעצמם – מה שיכל להתפתח בשלב מאוחר יותר להעמיק את הפערים וליצור כעסים, גרמה להם בסופו של דבר להגיע להסכם גירושין אשר ענה על שביעות הרצון של שניהם. אומנם המגשר, הרגיש תחושה של החמצה, בכל זאת, זה לא קל להיות עד להתפרקות של משפחה מקסימה עם ארבעה ילדים. אבל, המחשבה שלפחות התהליך יעבור על הצד הטוב ביותר ויאפשר לשניהם להמשיך ולהיות הורים טובים ומסורים, הוא סוג של נחמה..